עלו בי 2 אסוציאציות, שכאשר חשבתי להעלות אותן, עלה בי קול שאמר, בטח אני לא אסביר את זה מספיק טוב, וקול אחר שאמר תנסי
1. יש נשים שאני מתאמנת אצלן, כעת בגלל הקורונה בזום בלבד. הן מפרסמות לוז מדי שבוע. למרות שהסברתי להן שאני חייבת שהשעות יהיו קבועות או לפחות ידועות שבוע מראש, הן לא עושות כן, וכך שעות שבעצם חשבתי שיהיו פנויות לאימון נשארות ריקות, ושעות שחשבתי שאוכל לעבוד בהן הן השעות שהן קובעות כשעות אימון. אני מרגישה שאני לא מצליחה לבסס איתן קשר מעמיק, אני ממשיכה להירשם לשיעורים האפשריים מבחינתי, אבל העובדה שהן כל הזמן מפתיעות אותי, לא מאפשרת לי להרגיש שיש לי מחסה. לא מאפשרת לי לדעת אותן, לדעת מה אפשר לצפות מהן, ולתת להן לדעת אותי
2. כשחשבתי לכתוב כאן, קפץ לי הטקסט שאומר שאתה, יקיר, לא מגיב למה שאנשים רושמים, והדבר הרתיע אותי מלכתוב. אח"כ כשקראתי דברים שאנשים כתבו, וראיתי שהשבת, נזכרתי בעוד תגובות להרצאות קודמות שלך, שנענו בתגובות שלך, וזה גרם לי לחשוב שכן יש טעם לכתוב, כי אפשר לצפות שהדבר יישמע. כלומר שיהיה מיכל לדבריי