ליקיר שלום,
מאוד הזדהתי עם הרעיון של ביון שהמושגים מסוג של אני, תת-מודע וכו' מייצגים משהו שאינו ניתן לידיעה ובמיוחד עם המשפט: "מילים סופחות לעצמן שובל של דימויים… לכן הוא משתמש בסימנים… הוא מאמין שסמלים נקיים יותר מהנחות קודמות..". אני מרגישה שמילים באופן כללי לא מצליחות תמיד לתאר תחושות, רגשות, מושגים מופשטים ועוד וחווה את זה בעצמי כשמנסה לתאר חוויה שאין לה מילים.. אבל לגבי הסימנים שביון בחר לסמל את המכל והמוכל, הם לא נקיים מהנחות קודמות, עבורי, בכל מקרה, הסימנים הללו טעונים בדעות, מחשבות ורעיונות.
אני תוהה אם לכך התכוון ביון, הסימן הנשי הוא המכל והסימן הגברי הוא המוכל, האמנם תמיד האישה/אמא היא המכל? הגבר לא יכול להיות מכל? תמיד הוא יהיה המוכל?