היי יעל, שמח לשמוע הדימוי של החדרון היה מועיל.
לגבי השאלה על "מזג". אני חושב שהיכולת לשאת תסכול היא חלק מהמזג, או הטמפרמנט. יש כאן משהו שתלוי באינטראקציה אם-תינוק, באינטראקציה בין המזג של האם למזג של התינוק, ובין היכולת של האם לreverie לבין היכולת של התינוק לשאת תסכול.
עם זאת, למרות הדגש על אינטראקציה, ביון בהחלט מניח שיש תרומה לנתונים המולדים של התינוק, וליכולת המולדת שלו לשאת תסכול. במובן הספציפי הזה, אולי אפשר לומר שהוא מעט יותר דומה לקליין מאשר לויניקוט.
אני מחזיר לסוף הציטוט שהבאתי בסוף ההרצאה:
"תינוק שניחן ביכולת בולטת לשאת תסכול עשוי לשרוד את הניסיון הקשה של אם שאינה מסוגלת ל-reverie, וכתוצאה מכך אינה מסוגלת לספק את צרכיו המנטליים. דוגמה קיצונית הפוכה היא, תינוק אשר באופן מובהק אינו יכול לשאת תסכול, לא יוכל לשרוד ללא משבר אפילו את ההתנסות בהזדהות השלכתית עם אם המסוגלת ל-reverie; רק הנקה בלתי פוסקת תשרת את המטרה, ודבר זה אינו אפשרי ולו רק בשל חוסר תיאבון" (עמ' 58-59, ללמוד מן הניסיון).