שלום יקיר,
עלו לי כמה אסוציאציות בעקבות השיעורים המרתקים שלך.
ועמימות, רגע של הארה ואמונה – נזכרתי בסיפור של שכנה שחזרה בתשובה לתקופה מסוימת בחייה. היא היתה במצב של אי ידיעה ואובדן הדרך בעקבות אירוע טרגי במשפחתה, ויום אחד היתה לה הארה, מבחינתה זו היתה התגלות, עבר לה ממש רטט בגוף, שבעקבותיה היא החלה להאמין באלוהים. אני תוהה אם יש לכך קשר לשיעור..
ובקשר להשוואה של החיפוש של ה-O ליצירתיות, חשבתי על הדרך שבה אני יוצרת ומעודדת את המטופלים שלי ליצור. כשאני רוצה ליצור אני מתמסרת לחומר שהיד שלי נגעה בו ומתחילה לעבוד בו ללא תוכנית וללא רעיון, בעמימות ובאי ידיעה, פשוט מתמסרת לחומר שיוביל אותי על פני המשטח שעליו אני עובדת. לעיתים מתגלה לי פתאום דימוי בתוך העבודה ורק אז אני בוחרת אם לפתח אותו ולהתפיח אותו או שלעיתים אעדיף להמשיך להתמסר לחומר ולהמשיך באי הידיעה. אם אמשיך לפתח את הדימוי בדרך כלל יופיע לי קישור עם המציאות שאני מכירה מעצמי. דרך העמימות אני מגיעה למחוזות שנראה לי שלא הייתי מצליחה להגיע עם ידיעה ותשוקה לדעת.
הבנתי שביון לא רצה שאנשים יהפכו לביונאיים אבל יש לי הרגשה שמהמעט שטעמתי מהעיקרים שלו אני חושבת שיש לי נטייה טבעית לביונאות; מעדיפה להיות בפוזיציה של אי ידיעה בטיפול אפילו במחיר שאבין מה היה במפגש רק בדיעבד.